מבוא

מבוא | 15 התלמוד ) : 'משל לכהן גדול שהיה מהלך בדרך נזדמן לו חילוני אחד' ( ויקרא רבה כד ) . ייחוסו המאוחר של הכינוי חילוני למי שאיננו דתי יוצר את הניגוד חילוני-דתי, המניח שהדת כשהיא לעצמה היא עניין של קדושה, ומה שאיננו דתי הוא חילוני . לאחרונה קיבל המונח 'קדושה' משמעויות חדשות, ולעתים הוא מחליף את המושג 'ערך' ; למשל, כשמדובר ב'קדושת החיים' . משתמע מזה שאורח חיים לא דתי הוא נעדר ערכים, כיוון שהוא 'נעדר קדושה', ואילו קיום ערכי קשור בהכרח באורח חיים דתי . טענה זו אכן נשמעת לעתים מזומנות, במיוחד כשמדובר בערכי חינוך . בהמשך הדברים נחזור לשאלה זו ונשיב עליה בהרחבה . בשלב זה נאמר שהערכיות ההומניסטית החילונית אינה נופלת מזו הדתית, ומבחינות רבות עולה עליה, גם אם אין אנו מייחסים לה ערך של קדושה, במשמעות הדתית של המונח . המונחים 'חילוני' ו'חילוניות' ישמשו אותנו על אף ההסתייגויות, כיוון שהמשמעות הראשונית של היעדר קדושה הולכת ומתנדפת, והם משתמעים כמושגים המציינים אורח חיים שאיננו דתי, וכך ישמשו גם אותנו . החילוניות שספר זה עוסק בה היא חילוניות הומניסטית, הרואה את האדם במרכז עניינה, ואת חירותו כערך ע...  To the book