שסיפורי האבות חזרו וחשפו נטייה להעדיף בן אחד על פני משנהו, מקור לא 70 אכזב לשנאות ונקמות בתוך המשפחה, כמו בין עשו ויעקב או בין יוסף ואחיו . העדפות אלה לא היו נחוצות למעשה מאחר שלא נדרשה בחירה של "ממשיך 71 אולם הן ביטאו מציאות משפחתיתשלטוני", שלא כמו בתקופת המלוכה . ורגשית . חוקי התורה אינם מכירים לכאורה באפשרות לשנות מדיני הירושה . האפשרות ההלכתית לסטות מהם, שבמקרים רבים מנוסחת מבחינה פורמלית כמתנה שניתנה עוד בחייו של המנוח ולא כצוואה, היא פרי של התפתחות מאוחרת יותר . חרף האמור, יש בסיפורי התנ"ך התייחסות נרחבת לצוואות . צוואות אלה אינן מתייחסות לחלוקת הזכויות ברכושו של המצווה, אלא דווקא למשאלות ולחובות שביקש להטיל על צאצאיו כדי לממש את רצונו האחרון או כדי להנחיל ציווי מוסרי . יעקב השביע, ואף חזר והשביע, את בניו שלא יקברו אותו במצרים, אלא 72 גם יוסף ציווה שלא להיקבריעלו את עצמותיו ויקברו אותו במערת המכפלה . 73 צוואתו של דוד היא כבר דוגמה רחבת יריעה ושאפתנית לצוואה מסוגבמצרים . 74 בראשיתה, הצוואה מכוונת למתן הדרכה מוסרית ושלטונית לבנו שלמה - זה . "וחזקת והיית לאיש", וכן "ושמרת את משמרת ה...
To the book