עקודים, נקודים וטלואים חוזה הפסד, תום לב וסעד עצמי

מסתיימים הדברים, וכל צד נושא בסיכוניו . יש לכך חריג - מצב של "סיכול", אולם כלל זה שמקנה פטור מן החובה לקיים את החוזה ולשאת בתוצאות הרגילות 101 זאת, להבדיל מסיכוניםשל הפרה חל רק בגין נסיבות בלתי ‑ צפויות ביותר . שניתן היה לברר מראש . כך, גם אם התוצאה לא היתה נוחה ונעימה מבחינת לבן ובניו, בהתאם לעמדתם של דיני החוזים המודרניים, יעקב היה זכאי לעמוד על קיום החוזה . לצד זאת, מאחר שהחוזה לא הגדיר את משך תחולתו, הרי שלכאורה יכול היה לבן להודיע ליעקב על הפסקת ההתקשרות ביניהם . זאת, בהתאם לתפיסה שבמקרה הרגיל חוזים אינם נעשים "לנצח" . כאשר החוזה אינו נוקב תקופת זמן לתחולתו, הרי שכל צד יכול להודיע על הפסקת ההתקשרות תוך מתן 102 מנקודת מבט זו, ההחלטה של יעקב לברוח היתהארכה מתאימה להתארגנות . אף הודעה על הפסקת ההתקשרות, אם כי ללא מתן התראה . אופן בחינת הדברים משתנה אם נניח שליעקב היתה השפעה על מהלך האירועים . לכאורה יש לכך תימוכין בכתוב, אם כי באופן שמותיר מקום למרחב של ספק . סיפור המעשה מתאר כי יעקב הציב על דרכו של הצאן מקלות שבהם 103 אולם כלל לא ברור כיצד יש בסימנים מסוג זה כדיעשה "פצלות לבנות" . ל...  To the book