על שפיטה ולגיטימציה דמדומי משפט בדמדומי ממלכת יהודה

ימינו עם משפט צדק, אך האווירה שריחפה מעל הדברים לא שיקפה מערכת 117 משפטית יציבה, ואף לא עשיית צדק אינדיווידואלי . בסופו של דבר, במקרה זה זכה ירמיהו להליך הוגן לכאורה . המשפט נערך בפני "שרי יהודה", הם השופטים, ונשמעו בו, על ‑ פי דרישות הצדק, שני הצדדים . התביעה - שבשמה דיברו הכהנים והנביאים - טענה כי "משפט מוות לאיש הזה" . מן הצד השני, ניתנה לנאשם, ירמיהו, הזדמנות לומר את דברו ולהסביר כי "ה' שלחני" . השופטים שמעו את הטיעונים, ואף פסקו כנגד קול ההמון ורגש הזעם העולה באופן טבעי מול מי שנושא בשורת חורבן . הכרעתם כי "אין לאיש הזה משפט מוות" נסמכה גם על מתכונת הנמקה מוכרת בשיח המשפטי בן ימינו - עקרון התקדים המחייב . תקדים זה היה עניינו של מיכה המורשתי, שהציג נבואת חורבן בימי המלך חזקיה שלא התאנה לו, ובשל כך אף ניחם ה' על הרעה באותו זמן . אכן, עקרון התקדים המחייב, שהוא מהסממנים המובהקים של המשפט האנגלו ‑ אמריקני, לא חל כאן במישרין, אך עולה מן הדברים ביטוי להיגיון דומה של מתן כבוד לניסיון קודם ושל חתירה 118 לעקביות . חרף מראית עין זו, כאשר בוחנים גם את המסגרת, הסיפור שמסתתר בין השיטין הוא של ה...  To the book