תדע כל אם עברייה וחִתית על אחריות מפקדים וניגוד עניינים

195 כמפקדולסכן אותו בכוונה הוא לא עבר רק עבירה מוסרית, דתית ושלטונית . העליון של כוחות צבאו הוא גם הפר את חובת האמון שלו כלפי חייליו . אכן, השירות הצבאי כרוך בסיכון . הוא עשוי להצדיק - בנסיבות המתאימות - שליחת חיילים למשימות הכרוכות בסכנת חיים, ואף סכנת חיים ודאית . אולם ההחלטות על כך צריכות לשקף צורך ביטחוני ושיקולים הנוגעים לטובת המערכה . הדברים עולים בבירור גם מן המסמך של "רוח צה"ל", המשמש כקוד האתי של הצבא, ובו נקבע כי "חייל יילחם ויפעל באומץ לב . . . עד כדי חירוף הנפש", אך גם כי "החייל ינהג באופן מושכל ובטיחותי" וכי "בעת לחימה יסכן את עצמו ואת רעיו במידה הנדרשת לביצוע המשימה" . במידה הנדרשת - לא פחות, אך גם לא יותר . הפקודה שנתן דוד ליואב בן ‑ צרויה שר צבאו אינה מתיישבת עם עקרונות אלה . היא ביטאה ניסיון מכוון להביא למותו של אוריה בחסות המלחמה . באופן אירוני, דוד המשיך בעניין זה את דרכו של המלך שאול, שקיווה להביא למותו של דוד עצמו במלחמה עם הפלשתים : "ושאול אמר 196 אלא ששאול לא נתן הוראות נוספות אל תהי ידי בו, ותהי בו יד פלשתים" . שנועדו לתרום לפגיעה בדוד במלחמה, כך שבמובן זה התלמי...  To the book