מינוי קרובים ורציפות שלטונית על קשרים, כישורים ויורשים לא ראויים

בקודש, וממילא ירשו את תפקידיהם מכוח מוצאם . הוא הדין בתפקידי הכהונה . לימים, כאשר החלו למלוך מלכים - ביהודה ובישראל - הדרך המקובלת להעברת השלטון היתה מאב לבן, כאשר הדברים התנהלו על ‑ פי סדרם . זאת, בין השאר כדי להבטיח רציפות ויציבות שלטונית - בשונה מתקופת השופטים, שבה נותר העם ללא הנהגה בין שופט לשופט . השאיפה להמשכיות שלטונית התבטאה למעשה כבר קודם לכן במסגרת הניסיון הכושל להמליך את אבימלך 152 לאחר מותו של גדעון . עם זאת, קבלת הפרקטיקה של מלוכה העוברת בירושה אינה מעידה כשלעצמה על אי ‑ הכרת הביקורת כלפי מינויים המבוססים על קרבה ומוצא . למעשה, ביקורת כזו חוזרת ונוכחת בסיפורי התנ"ך . כבר בתקופה של יציאת מצרים התעוררה התמרמרות בקרב העם על המעמד העדיף שנהנו ממנו מי שזכו להתמנות לתפקידים מנהיגותיים . בפרשת קורח ועדתו נטען כלפי משה ואהרן, האחים השולטים : "רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע 153 ניתן להבין את הטענה הזו כמשקפת עמדה דמוקרטיתתתנשאו על קהל ה'" . קיצונית, השוללת מכול וכול את ההכרה בעדיפותם של מנהיגים נבחרים . אולם סביר יותר לראות בה ביקורת פרגמטית על אופן בחירתם של בעלי ה...  To the book