"מי יתן מותנו במדבר בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר" על צורכי מחיה ואספקתם

עצמם באופן שוטף . לקהל היוצאים ממצרים לא היו מקורות הכנסה קבועים במדבר, עובדה שלא רק יצרה מחסור אלא גם העצימה את תחושת הרעב והחרדה מפני הצפוי בעתיד . בשלב זה הגיעה התלונה אל "השלטונות" : "וילינו כל עדת בני ישראל על משה ועל אהרן במדבר . . . מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים 117 והתלונה אכן זכתה למענהבשבתנו על סיר הבשר, באכלנו לחם לשובע" . 118 בני העם החלו לקבל, דבר יום ביומו, אספקה של בשר שְׂלָו ושל מאכלאלוהי . המכונה מָן, כתחליף ללחם . ההנחיות שניתנו בעניין זה היו שכל משפחה תקבל בהתאם לצרכיה, על ‑ פי מספר הנפשות בה - "איש לפי אכלו : עומר לגלגולת, 119 ליקוט המזון נועד להיות ליום אחד בכל פעם, חוץ מאשרמספר נפשותיכם" . בימי שישי, שבהם הליקוט נועד להיות ליומיים, גם לשבת . ההסדרה בעניין זה היתה מדויקת, והניסיונות לחרוג ממנה נכשלו : מי שניסה ללקט ליותר מיום 120 ומי שניסה ללקט בשבת גילה כי פני האדמה ריקיםאחד - מזונו העלה רימה, 121 מדובר אפוא בהסדר סוציאלי מובהק, שכדי לשמור על יכולתו לתפקדמן המן . בהצלחה - כמו במדינת הרווחה המודרנית - נדרשו סולידריות חברתית ושיתוף פעולה המבוסס על אמון . המשכו של ס...  To the book