"ויהס כלב את העם" על חשיבותה של דעת המיעוט

השאלה כיצד לאזן בין העמדה הנותנת בכורה לשלטון הרוב לבין ההכרה בהכרח לקבוע לו סייגים היא שאלה נצחית . היא עולה גם מהתייחסותו המורכבת של התנ"ך עצמו לתפיסה של שלטון הרוב . העמדה הבסיסית של ספר שמות היא "לנטות אחרי רבים", אולם לכך נוספת מיד האזהרה "לא תהיה אחרי רבים 16 ואכן, התנ"ך מזכיר לא אחת אירועים שבהם היה הצדק עם המיעוט,לרעות" . ואף עם היחיד, כמו למשל עמידתו של אליהו הנביא כנגד ארבע מאות וחמישים 17 נביאי הבעל . אולם כיצד ניתן לדעת אם דעת הרוב במקרה מסוים היא "רעה", ואם נדרשת סטייה ממנה ? באופן קונקרטי, דילמה זו עולה מסיפור המרגלים . כידוע, המשלחת של שנים ‑ עשר ראשי השבטים שיצאה לתור את ארץ כנען חזרה ובפיה המסר כי הארץ טובה, אך לא ניתן יהיה לכבוש אותה בשל עוצמתם של היושבים בה : "אפס כי עז העם היושב בארץ, והערים בצורות גדולות מאד, וגם 18 זו היתה דעת הרוב, אך לא דעת הכול . מהמשך הדבריםילידי הענק ראינו שם" . אנו למדים כי כלב בן ‑ יפונה ויהושע בן ‑ נון החזיקו בדעה שונה . הדוברים בשם המשלחת הסתירו את דבר קיומה של דעת המיעוט, ובשלב זה התפרץ כלב בן ‑ יפונה ונתן ביטוי להשקפתו השונה : "ויהס כלב...  To the book