מסע של השראה

כשבע שנים אחרי החתימה על הסכם השלום הצפון - אירי . מסקנתו הייתה שאין שום צמצום באיבה ההדדית שקתולים ופרוטסטנטים בארצו רוחשים האחד לשני . חמור מכך : גם מפגשים שנועדו להכיר ולקרב בין האוכלוסיות לא שינו, על פי מחקריו, את העמדות של שני הצדדים . כפרופסור לחינוך, הוא חשב שאולי דווקא תכנית חינוכית שתחבר בין תלמידים תישא פירות טובים יותר . הוא בדק את הנכונות של שני המגזרים להקים בתי ספר משותפים, ומצא כי רק שבעה אחוזים הסכימו לערב בין קתולים לפרוטסטנטים באותו מוסד חינוכי . כל צד היה מעוניין בחינוך נפרד לילדיו . האם יסכימו בכל זאת לעירוב של כמה שעות בשבוע ? הוא החליט לנסות . גלאגר הקים עמותה שגייסה כסף מהאיחוד האירופי ומקרן אמריקנית . הוא בנה מודל, שלפיו תלמידים משני המגזרים ילמדו יחד כמה שעות בשבוע . בנוסף, הוא חיפש תחומים שבתי הספר ירצו להשקיע בהם מבחינה לימודית, ללא קשר למפגש, ורתם את הצורך הזה לשותפות . כך נוצר מצב שבו שני בתי ספר משני המגזרים שביקשו, למשל, לפתח מגמת ננו - טכנולוגיה, קיבלו תקציב מן הקרן בתנאי שיעשו זאת במגמה משותפת . בתי ספר אחרים פתחו קבוצת דיבייט משותפת, כזו שלא יכלו לפתוח...  To the book