המכרז

לכן, להיות ראשת אשכול כוח אדם, כלומר האחראית לכל ששת אלפי העובדים של מִנהל החינוך במינוי בפועל ( מינוי זמני ) לשלושה חודשים . האיום של ראש הוועד לא היה על עצם המינוי של לילי, אף שגם הוא היה לצנינים בעיניו . החיסרון העיקרי של לילי היה שהיא הגיעה לעירייה אחרי למעלה מ - 25 שנות פיקוד בחיל החינוך, ולא צמחה כעובדת בעירייה . בנוסף, היא לא הצטיירה כ'יס - מנית' בעיני יו"ר הוועד, ולכן עלולה לא לשמוע בקולו . אבל קצפו של היו"ר יצא באופן ספציפי על משהו אחר . לילי "העזה" לשבת בחדרה של קודמתה בתפקיד, אף שמונתה "רק" במינוי בפועל . היא נכנסה לחדר לא שלה וישבה על כיסא לא שלה . היו"ר אמנם לא התקשר ללילי, אבל הוא דאג שהאיום יגיע דרך העובדות שלה . לילי התקשרה אליי . היא התלבטה מה לעשות, ורצתה להבין האם עליה לעזוב את החדר . "הפוך", אמרתי לה . "תודיעי שאת נשארת ושיש לך בוס אחד בלבד, והוא זה שאומר לך מה לעשות" . לילי עשתה כדבריי . השמועה עשתה לה כנפיים בכל העירייה : "קינלי מצפצף על הוועד" . לילי הפכה למוחרמת בעיני הוועד . היו"ר הודיע שהיא לא תייצג את מנח"י במכרזים . כל ישיבה שהיא הגיעה אליה בוטלה . כל דיון ש...  To the book