מבחני כבוד

איני בטוח מה הטריד אותי יותר : העניין המוסרי של קבלת ציון שלא שייך לך או החשש להיתפס על ידי המורים כמי שנותן לאחרים להעתיק ממנו . בתחילת כיתה ט' בישיבה התיכונית ישבו אתנו כמה תלמידים מכיתה י' והסבירו לנו שהעתקות אינן מקובלות בישיבה . הם אמרו שחלק מיחסי האמון בבית הספר הם שהתלמיד אינו מעתיק והמורה אינו משגיח . בהתחלה, הדבר נשמע לי לא סביר ואף מגוחך . לא חשבתי שיש תלמיד שהמורה יאפשר לו להעתיק והוא לא ינצל זאת לרעה . אבל עברו כמה חודשים, ואני וכמעט כל חבריי הפסקנו להעתיק במבחנים . המורים בישיבה התיכונית נהגו לחלק את המבחנים, להישאר בכיתה במשך כמה דקות כדי לענות על שאלות, ואז ללכת לחדר המורים . תלמיד שרצה לשאול שאלה ניגש לחדר המורים ושאל את המורה . שאר התלמידים ענו על המבחן, סיימו ויצאו מהכיתה . רובם לא העתיקו - זו פשוט הייתה הנורמה . העובדה שהיא הועברה אלינו מפי התלמידים ולא מפי המורים הייתה חלק מן הכוח שלה . בכיתה י"ב נתפסו כמה חברים שלי מעתיקים במתכונת . הם סולקו מהישיבה, וזה לא היה מוזר בעינינו . הביטוי היה 'מבחני כבוד', ואימצנו אותו . שנים לאחר מכן, כשהייתי מתרגל באוניברסיטה, בדקתי מב...  To the book