|
|
סיכום ומסקנות 341 הפשוט שרווח בחצרות חסידיות אחרות . מי שמדבר בקול אחד, דהיינו בגנות השכל, ודורש מחסידיו להתרחק ממנו ואף להשליכו, עושה מהלך עקבי למדי, מהלך הדורש תמימות, פשטות ועממיות . אולם רש"ז נוקט טקטיקה דיאלקטית המאדירה את השכל ושמה אותו במקום מרכזי בעבודת ה', אך במקביל קוטלת אותו במישורים ארציים ופילוסופיים . הסכנה במהלך כזה גלויה לעין, שכן רש"ז מחזק את הדבר שבו הוא נלחם . מהלך זה מעלה, כאמור, את השאלה : מדוע בחר רש"ז בטקטיקה מסוכנת זו ? בספר התניא רש"ז עוסק בצורך להשתמש בעצבות ומרירות בעבודת ה' . אולם, מיד עולה הבעיה שרגשות אלה עלולים לחסל את המוטיבציה של המאמין להתקדם 2 השמחה מחזקת ומעודדת, העצבות מחלישה ומדכאת, מה שמציבבעבודת ה' . סימן שאלה על עצתו של רש"ז להשתמש באחרונה לעבודת ה' . כאן רש"ז מציג את אסטרטגיית השימוש בנשקו של היריב כדי להתמודד עימו : והנה אף אם כשיאריך הרבה להעמיק בענייני' [ בעניינים ] הנ"ל כשעה ושתי' [ ושתים ] להיות בנמיכת רוח ולב נשבר יבא לידי עצבות גדולה לא יחוש [ . . . ש ] הרי כך היא המדה לאכפיא לס"א [ לסטרא אחרא ] במינה ודוגמתה . כמארז"ל [ כמאמר רבותינו ז"...
To the book |
|
|