|
|
334 חיוב השכל ושלילתו בהגותו של ר' שניאור זלמן מלאדי היחידה שבנפש או המסורת, במטפורה הקיצונית שהוא מביא למצב זה : עמלק . הנה כי כן, מי שהוחזק במחוזות מסוימים כרציונליסט הגדול של החסידות מגדיר את השכל כאויב האולטימטיבי של ישראל . בחינת יחסו של רש"ז לחוכמות האומות, חוכמות שבבסיסן עומד האינטלקט האנושי, העלתה שגם הן שייכות לקליפת נוגה, ולכן רש"ז מזהיר שעיסוק בהן מטמא את הנפש והשכל . עקרונית ניתן להעביר חוכמות אלה לקדושה, אך נראה שרש"ז מבקש להרחיק את חסידיו מהן בגלל הקושי הגדול להצליח בהעברה זו . בנוגע לפילוסופיה רש"ז נוקט עמדה חריפה יותר, כאשר הוא שולל את העיסוק בה מכול וכול . הליכה בדרכם של הפילוסופים תביא את האדם לכפירה, קובע רש"ז בפסקנות . האיסור הגורף על לימוד פילוסופיה מוסבר גם מבחינת המטאפיזיקה הקבלית . רש"ז קובע שהכפירה מושרשת בשלוש קליפות הטמאות, ולעיתים אף בחלל פנוי המצוי בתהליך השתלשלות עולמות דסטרא אחרא . הפילוסופיה היהודית בימי הביניים עומדת בצומת דרכים פרובלמטי ביותר מבחינת רש"ז . מחד גיסא מדובר בגדולי ישראל שרש"ז מכיר בסמכותם הדתית ובכפיפותו אליהם, ומאידך גיסא אין הוא מוכן לה...
To the book |
|
|