94 חיוב השכל ושלילתו בהגותו של ר' שניאור זלמן מלאדי 88 הנה שוב אנו פוגשים עלולה להביא את האדם למסקנות הלכתיות שגויות לחלוטין . את אותו עיקרון רש"זי שאסור לתת לשכל לפעול באופן חופשי אלא רק תוך קישורו ליחידה שבנפש, לאמונה, או במקרה שלנו – לאקסיומות ההלכתיות . לא רק בתחום ההלכתי כך הם פני הדברים, בדרוש אחר רש"ז קובע שהשורש של התורה כולה, לרבות הסיפורים שבה, נעלם מאיתנו : התורה המלובשת בגשמיות שהוא בחינת ח"ע [ חכמה עילאה ] לא ידע אנוש ערכה, שלפי פשוטו הנה כל המקרא תנ"ך הוא מלא כמעט בסיפורי מעשיות, וגם תשבע"פ [ תורה שבעל פה ] הלכות שרשן ויסודותן מח"ע שהיא חכמה נפלאה שאין שכל אנושי משיג טעמי תורה וההלכות ואפילו ע"פ [ על פי ] קבלה מפי סופרים ומפי ספרים [ . . . ] שהן למעלה מעלה מבחינת חכמה שממדבר מתנה בחי' [ בחינת ] מדבר אשר לא ישב אדם שם ולא ניתן ליהנות לבני אדם בהשגתם והשכלתם כלל [ . . . ] אין כח ההשגה מגעת לשם כי היא למעלה מעלה מכח ההשגה והחכמה . 89 רש"ז מדגיש שהתורה, על צדדיה ההלכתיים והאגדיים, אינה ניתנת להשגה שכלית . התנ"ך מלא "סיפורי מעשיות", ומקובל לומר שהם מלמדים מוסר ומידות . אבל, עד...
To the book