אנושיות

121ד י ו ק ן ה מ ו ר ה צריכים לא רק ללמד כ"א גם לחנך' . זיכרון זה נותר חקוק גם בלִבות התלמידים 4 שבגרו . ברוח זו תיאר שמואל בן שבת, שניהל את בית הספר בכפר תבור אחרי עזיבתו של ארליך, את ארליך : ‘ראיתיו יושב [ . . . ] על שולחן עבודתו עד שעה מאוחרת בלילה, קורא, משנן, כותב ולומד . הוא ניזון מהספרות המקצועית ברוסיה, בפרט במדעי המתמטיקה והטבע, נהנה מכל תגלית וחידוש' . יומניו של ענתבי מלאים תיאורים דומים, כיצד עשה את לילותיו כימים ובלע בשקיקה כל מידע מקצועי מספרים ומכתבי עת שהזמין מחוץ – לארץ . אדלר אמר על ויתקין כי ‘עבד בלי לאות ומנע מעצמו את המנוחה שהיה זקוק לה . [ . . . ] הייתי רואה אור מנצנץ מחלונו עד חצות' . וילקומיץ נתן את כל שעותיו לענייני בית הספר והקפיד לשמור על קשר הדוק גם עם תלמידים שסיימו . בסביץ חייתה בעוני ובכל זאת סירבה לקבל משרה בעיר, כי ראתה בהוראה במטולה שליחות . במלחמת העולם הראשונה, בהיותה כמעט על סף רעב, טיפלה בחולים וסייעה לבני מטולה שנפגעו מהמלחמה . רחל שניאורסון ( זרעוני ) , שאך סיימה את לימודיה בסמינר, התנדבה לעבוד במשך ארבעה חודשים עשר שעות בשבוע 5 במטולה ובהם ארגנה ...  To the book