דוד בן אברהם אלפסי ומנחם בן סרוק

135 המילון 'שרשות כסף' ומקומו במדע הלשון ובמילונאות העברית בימי הביניים בשיטה : 'הופעת המילון הפרשני [ . . . ] קשורה לא בשכלול עבודת הביאור המילוני אלא גם, ובעיקר, במתודה הלקסיקוגרפית המנחה אותו, שנתאפשרה מכוחו של ניתוח מורפולוגי 13 של אוצר המילים המקראי לשורשים . ' שני עקרונות זוהו במילונים המקיפים הראשונים : ( א ) ניצול המושג שורש וניצול קשרי צורה ומשמע בין נגזרי השורש ; ( ב ) אינטרפרטציה אטימולוגית, המתחלקת לשני סוגים עיקריים : השוואה אטימולוגית בין-לשונית, הכוללת בעיקר את הערבית והארמית ; קישור 14 אטימולוגי פנים-לשוני, הכולל גילוי קשרים של משמע בין מילים עבריות שונות . ובניסוח אחר : 'שני מרכיבים לה אפוא לחכמת הלשון העברית, הן בתחום הדקדוק הן בתחום המילון : האחד מנסח את הזיקות האסוציאטיביות הפנים לשוניות, והאחר מנסח את הזיקות האסוציאטיביות הבין לשוניות שנתגבשו ונקבעו בחינת מסורת במשך 15 מאתיים השנים שחלפו למן סיום הכיבושים הערביים . ' אותיות השורש, לשיטת אלפסי, כפי שהייתה מקובלת אצל המדקדקים שקדמו לחיוג', הן האותיות המתקיימות בכל נטיותיה וצורותיה של המילה . 'לפי שיטה זו שורש עשוי לה...  To the book