עקרונות לשוניים הנגזרים מן הלוגיקה

השפה העברית בראי חכמת ההיגיון 110 המילה העברית ותפקידה : הקשר בין המסמן למסומן 112 ואת ייחודה של השפה העברית כספי הדגיש בכתביו את הקשר בין המסמן למסומן, בתחום זה . הקשר ההדוק בין המסמן למסומן מוביל לכמה מאפייני לשון מובהקים . חד-ערכיות, הומונימים וסינונימים מכיוון שהמילה העברית אינה שרירותית, ונועדה להורות על מרכיבי המסומן ועל תכונותיו, עליה לקיים יחס חד-חד-ערכי בין שם ( תבנית פונטית ) למשמעות : שם אחד נושא משמעות אחת, ומשמעות אחת מועמסת על שם אחד . בשפה שנוצרה כהסכם בין הדוברים, ללא כוונת מכוון, ייתכן ששתי מילים יורו על מסומן אחד . בשפה שכזו אין הנחה מקדימה על צורתה של המילה ועל תפקידה . אבל השפה העברית, אליבא דכספי, נוצרה בכוונת מכוון והותאמה לכללי הלוגיקה כדי להורות 113 על המסומן 'קצת מארבע סיבותיו, אם על קצת מסגולותיו ומקריו המשיגים אותו' . בשפה שכזו אין להניח שיש מילים יתרות בלי תפקיד ומטרה ייחודיים ( סינונימיות ) או שיש משמעויות נוספות לשורשים ( הומונימיות ) . על היחס להומונימים ולסינונימים כבר כתב אריסטו, אבל הוא לא עסק בשמות המסמנים, נרדפים או משותפים, אלא במסומנים : במהויות שנ...  To the book