השפה העברית בראי חכמת ההיגיון 54 ברם מי שינהיג אותם ויפנה לבו מהעסקים לחדש מה שיצטרכו אלו מהקולות לדברים הנשארים אשר אין להם אצלם קולות מורים עליהם, ויהיה הוא המחדש אותו הלשון באותה האומה ולא יסורו יעשו כן מנהיגיהם, עד אשר יחדש המלות 47 לכל מה שיצטרכו להם לצורך חייהם . לשיטתו של אלפאראבי, על השלב האחרון של השפה מופקד המנהיג, המכין ומעבד את השפה באופן מודע ויוצר ומחדש מילים לפי הצורך . על המנהיג לחשוב חשיבה יצירתית 48 אם לדייק, אלפאראבי ומופשטת על מצבים ומושגים הדורשים מסמן, ולקבוע אותו . שילב, למעשה, את התאוריה של אפיקורוס עם התאוריה של אפלטון . הוא אימץ את גישתו של אפיקורוס, שראתה בשלב הראשוני של המילה והשפה תהליך אורגני הקשור לגאוגרפיה של הדוברים ; וכן אימץ את שיטתו של אפלטון בנוגע לדמות המנהיגה, המחוקקת את השפה ומשפיעה עליה . אבל אם נעיין בדבריו של אפלטון, ששם אותם בפי סוקרטס, נראה כי אפלטון הבין את תפקידו של מחוקק השפה באופן שונה : סוקרטס : ניחא . ובמעשה ידיו של מי ישתמש איש ההוראה, שעה שישתמש בשם ? [ . . . ] איש ההוראה ישתמש אפוא במעשי ידי המחוקק, שעה שישתמש בשם ? הרמוגנס : כך נרא...
To the book