|
|
894 | בן- גוריון, ביוגרפיה – ספר שני : המנהיג – עלייתו ושקיעתו 6 הוא לא קבע עדיין מתי יעשה הציבורית ״ממתיחות נפשית הנמשכת לפחות שש שנים״ . זאת ולכמה זמן . לכן חשב ארן, שזה כנראה עוד אחד מאיומיו השגרתיים . הסתבר שהתכוון לכך ברצינות . כבר חודש לפני שיחתו עם זיאמה כתב מכתב מלא פתוס 7 ב- 19 ביולי לאנשי שדה בוקר ורמז על אהבתו למקום ולשאיפתו האוטופית לחיות שם . אמר להם . כששאל אותו הודיע לחברי ממשלתו כי הוא יוצא לחופשה : ״איני יכול להמשיך״, אחד מהם כמה זמן תארך חופשתו, ענה כי אינו יודע . היה ברור לכול כי נפל דבר, אך איש עדיין לא ניחש מהו . הוא לא פירט את כוונותיו . והנה, בשבוע האחרון של ספטמבר 1953 9 סיפר שוב לארן כי הוא עומד לפרוש מתפקידיו הממלכתיים ו״עובר לעבוד בנגב״ . 10 ״אני כמובן, ארן התנגד לרעיון בכל תוקף . הפציר בו לא להפיץ ברבים את החלטתו . מתחנן לפניך״, כתב לו, ״אל תעשה זאת . העם האומלל הזה והמדינה הטרגית הזאת, אין 11 הוא אף חשב כנראה שהצליח להניעו מאחר שלשיחה ביניהם בכוחם לשאת בזאת״ . לא היה המשך כפי שהיה שלושה חודשים קודם . מזכיר המפלגה אף חשב כי דברי ראש הממשלה נאמרו בהיסח דעת או...
To the book |
|
|