אחרית דבר

6 1 2 | א חר ית דבר 2 על יסוד הדברים האלה אבקש האלפבית שבספר יצירה דיון נרחב ומעמיק . לטעון שהעיסוק היהודי באותיות האלפבית עד לשלהי המאה השתים-עשרה לא חרג הרבה מהעיסוק באותיות בחוגים חברתיים אחרים, לא-יהודיים, ועל כן אין לראות בו מאפיין ייחודי של ההרמנויטיקה המדרשית או המיסטיקה והמאגיה היהודית הקדומה . לתובנה הזאת יש השלכות על הדרך שבה אנו מבינים תופעות משנה הנקשרות לעיסוק באותיות במקורות יהודיים, ואותן ביקשתי להאיר בספר ואף להציע למקצתן הסבר בעל אופי מושגי שינהיר את משמעותן . כאמור, העיסוק באותיות כמו שהוא משתקף מהמקורות גופם לא נראה לכותביו חורג מ'הסדר הלשוני הנורמטיבי', ועל כן אין לראות בו שימוש בלתי לשוני ביחידות לשוניות . ככל הנראה, בהקשרים תרבותיים שרחוקים ממקום כתיבתו של ספר זה היה הציר הלשוני הנמתח בין מילים למשפטים ארוך יותר והכיל בקצהו האחד אותיות . גם דרשות האותיות, כמו שבחינה משווה ובין-תרבותית שלהן מלמדת, לא היו ספורדיות, אנרכיות או חסרות משמעות כלל וכלל אלא התקיימו בתוך 'מגרש משחקים' תרבותי ש'כללי המשחק' בו היו מוכרים הן לדרשן הן לקהילה ששמעה את דבריו . המסורות על בריאת ה...  To the book