הקדמה

8 4 1 | פר ק ח מי שי 1 הוא נושא מורכב מאוד . מקורו המקראית בדרך כלל כרצף האותיות י-ה-ו-ה 2 ודרך הבעתו הקולית של השם ההיסטורי, מובנו הלשוני, מעמדו האונטולוגי הם חידות מחקריות בלתי פתורות שנדרשו להן רבים במהלך השנים מלומדים 3 וכן חוקרים מתחום מדעי היהדות ומדע מתחום המקרא והמזרח הקדום 4 הספרות המחקרית שעסקה בשאלות אלו רחבה ונוגעת לכמה וכמה הדתות . תחומי משנה . אנו, מכל מקום, נייחד תשומת לב לנושא אחד בלבד והוא מעמדו של השם המפורש כיחידה כתובה בספרות העברית בעת העתיקה המאוחרת, כדי לבחון את הקשר שבין השם לאותיותיו . בחינת משמעותו של השם המפורש כיחידה כתובה בלי קשר לאופן ההבעה הקולי שלו אינה מובנת מאליה, שכן עד היום במרבית הדיונים המחקריים שיוחדו 5 ובהם דיונים שחקרו שימושים מאגיים ומיסטיים ישירים ועקיפים בשם לנושא, 6 נידון השם, על הפרקטיקות הקשורות אליו, בלי להפריד הפרדה המפורש, 1 במקרא מופיע לרוב השם המפורש בצירוף המקובל של ארבע אותיות 'יהוה', אולם חמישים ושתיים פעמים אנו מוצאים גם את הכינוי בן שתי האותיות 'יה', בעיקר בהקשרים מזמוריים . לעומת זאת, בהמשך הדברים יוברר שכנראה כבר בשלהי העת העתי...  To the book