הקדמה

הצ יר ה לש ו ני : מ שפ טי ם , מי ל ים ו א ות יו ת | 53 גם בעולם המחקר הניחו חוקרים אחדים מתחום מדעי היהדות ומדע הדתות הנחות דומות בדבר ההפרדה בין הלשון כמבע קומוניקטיבי ובין מניפולציות שנעשו ברכיבי השפה בהקשרים יהודיים אחדים . יוסף דן צידד בכמה ממחקריו בהנחה זו, ובספרו 'על הקדושה' ציין שעל הרובד הראשון להיבחן בכלים לשוניים, ואילו הרובד השני אינו שייך לתחום בר-ניתוח של השפה ולפיכך אינו נושא אופי לשוני : המעבר מעולם המחקר של האסכולות הלינגוויסטיות והסמיוטיות המודרניות אל תחום ההוויה הדתית של שלוש הדתות המיוסדות על כתבי הקודש הוא אפוא מעבר חד וחותך, המחייב זניחת כל המוסכמות ( וכל הקשיים והקושיות ) של המחקר המודרני וביקוש דרך להבנת 2 התופעה הלשונית בכלים אחרים לגמרי . כמו דן הפריד גם אומברטו אקו בין תפקידיה המקובלים של השפה ובין מעמדן 3 מבית מדרשו של העצמאי של האותיות . אקו, שפיתח והרחיב תפיסות סמיוטיות 4 ובד בבד כתב חיבורים על תפיסות אסתטיות ותאולוגיות צ'רלס סנדרס פירס, 5 התוודע מתוך כך למניפולציות שונות שנעשו באותיות העבריות . בימי הביניים, בספרו 'החיפוש אחר השפה המושלמת' הוא נדרש לשאלת ...  To the book