126 חלק א : תשתית רעיונית לתאוריה אנחנו תופסים כמשמעותיים רק את הערכים המאפשרים לנו לפעול . גזע עץ שנפל ומאפשר לנו לשבת עליו, למשל, נתפוס אינסטינקטיבית כמשמעותי הרבה יותר מגזע שנפל ושאינו מאפשר ישיבה או משיחים סתם . פתח שאנו יכולים לעבור דרכו ייתפס כמשמעותי יותר מפתח שלא מאפשר מעבר, וכן הלאה . גיבסון טען שכל התכונות המאפשרות בסביבה ( או בחלקיה ) חשובות — בין שאנו מודעים להן ובין שלאו . שני עקרונות בתאוריה של גיבסון מעניינים במיוחד . הראשון הוא שהאדם אינו רואה את כל הסביבה באופן אחיד, אלא מביט בה בהסתכלות סלקטיבית 3 על סמך מה שהוא יכול להפיק ממנה . עיקרון זה מזכיר את מה שהציע ארנהיים, אבל נבדל ממנו בדבר חשוב : ארנהיים מדבר על הפרדה בין עצמים שנתפסים 4 ואילו גיבסון מדבר על סיווג לדברים חשובים ולא חשובים . לרקע שאינו נתפס, משמעות הדבר היא שאצל גיבסון מדובר בשלב עיבוד גבוה יותר במוח, המפעיל מסנן נוסף אחרי שהמידע כבר עבר את המסנן שעליו מדבר ארנהיים . העיקרון השני שמציע גיבסון הוא מדידת האלמנטים שבסביבה בקנה המידה של האדם ואיבריו, ובחינת צורתם בהתאם לאפשרות של האדם לפעול עליהם . מושב שמתאים ...
To the book