ו. המודוס הפנטטוני שבא לידי ביטוי במערכת הטעמים הטדסקית

491׀הקול והטעם 45 מנגד, הטעם סוף-פסוק מונעם במוטיב המשרה הרגשת סיום מוחלט ( דו, רה, דו ) . ( מי, סול, רה, דו ) , הגם ששני המוטיבים מסתיימים בצליל דו . 5 . על פי שינויים בתוך נעימת המוטיב, כמו מְשָׁכִים או הטעמות בדיאלקט הטדסקי, אפשר לקבוע בנוגע למוטיב מוסיקלי אם במקרה מסוים הוא משמש מוטיב מבשר ( מרכא טפחא ) , מוטיב של טעם עצמאי ( גרשיים ) , מוטיב פותח ( קדמא ואזלא ) ו / או מוטיב סיומת לטעמים מליסמטיים במיוחד ( זרקא ופזר ) . 6 . בנוגע למנעד ( range ) של נעימת הדיאלקט הטדסקי : א . המרווח התוחם ( ambitus ) הוא נונה גדולה . ב . מרווח הטסיטורה ( המנעד של הצליל היסודי, הפינאליס ) הוא סקסטה גדולה בעלייה ; ואילו החלק הפלגלי, קוורטה זכה, משתרע על פני טטרקורד מתחת לפינאליס . ג . כל אחד מן הצלילים המרכיבים את הסולם הפנטטוני עשוי לשמש צליל רסיטציה, אולם ניכר שצליל הרסיטציה המרכזי הוא מי . 7 . נעימת הדיאלקט הטדסקי לטעמי התורה מושרת כרצ'יטטיב, כלומר במשקל בלתי מדוד . המשקל נקבע על פי המקצב של הטקסט המקראי, דהיינו חילופי הברות מוטעמות ורפות לפי הופעתן המזדמנת . 8 . הצלילים פה וְסי הם צלילים חיצוניים ...  To the book