ג. טעמי המקרא: רקע והנחות יסוד

הזִמרה הלי טורגית היהודית של הקהילה׀ 139 במסכת ערובין כא, ע"ב : "'למד-דעת את-העם' — דאגמריה בסימני טעמים ( שלמדו בסימני הטעמים ) " . רש"י מפרש במקום : "קבע לה מסֹרת וסימנין, בין בתיבות המקרא בין בגירסא של משנה" . כלומר נהגו ללמוד על פי סימני הטעמים של המקרא וגם של המשנה . מכאן שבדברי חז"ל נזכרו "טעמים" בהוראה הקשורה לדרך קריאת המקרא והמשנה, אולם לא מצאנו ציון כלשהו או אִזכור מפורש של עניין מוסיקלי בקריאה זו . טעמי המקרא שפותחו במאות השישית עד התשיעית מסמלים מוטיבים מוסיקליים, והם נחשבים מעין "תיווי" . הבקי בהם מסוגל, בראותו כל אחד מהם, לאתר את נעימת המוטיב המוסיקלי שהוא מזוהה עמו, ולקרוא על פיהם את הטקסט המקראי בנעימה רצופה . ברויאר, חוקר הטעמים, שעיקר עיסוקו בתחום התחבירי- פרשני, סוקר בקצרה את תכלית הטעמים ואת תהליך התפתחותם : טעמי המקרא הם סימנים, המורים לקורא את נגינת פסוקי המקרא . [ . . . ] הנעימה שהיו קוראים בה את פסוקי המקרא לא היתה בתחילה מסומנת בגופו של המקרא . שהרי נוסח המקרא כלל בראשונה רק את האותיות בלבד — בלא ניקוד ובלא טעמים . ואילו התנועות היו נקראות על פי מסורת חיה, שהוע...  To the book