|
|
011׀הקול והטעם היות שאנו עוסקים בשאלת המשמעות, הבה נקבע את נקודת המוצא שלנו בפאראדיגמה : התפקיד של סמלים מקודשים הוא לתכלל את האתוס ואת השקפת העולם של עם . באומרנו אתוס של עם, כוונתנו לאורח חייו של אותו עם, על סגולתו וצביונו המיוחדים, ולסגנון והלוך הרוח המוסריים והאסתטיים המאפיינים אותו . באומרנו השקפת עולם של עם, כוונתנו לתמונה שיש לו על אופן הווייתם של הדברים שבעולם, לרעיונות הסדר המקיפים ביותר שיש לו . הדת, כאמונה וכמעשה, מכללת את השניים : מצד אחד היא מעניקה לאתוס של קבוצה תוקף הגיוני, בהציגה אותו כהגשמה של דרך חיים המותאמת באופן אידיאלי למצב העניינים הממשי המתואר בהשקפת העולם . מצד שני היא מעניקה להשקפת העולם כוח שכנוע אמוציונאלי, בהציגה אותה כתמונה של מצב עניינים ממשי שסדרוֹ בנוי במיוחד כדי להתאים לדרך החיים הזו . [ . . . ] סמלים דתיים יוצרים התאמה בין סגנון חיים מיוחד למטאפיסיקה ספציפית ( אם-כי סמויה, ברוב המקרים ) , ובאופן זה הם מאצילים מן הסמכות של זו על זה ושל זה על זו . [ . . . ] המשקל המיוחס כאן למונח "סמל" אדיר כל-כך, עד שבתור צעד ראשון אנו מוכרחים לקבוע במידת מה של דייקנות...
To the book |
|
|