|
|
201׀הקול והטעם להגיה מדי שבוע בשבוע את ספר התורה שממנו תיקרא פרשת השבוע כדי שלא יקראו מתוך ספר שנפלה בו טעות : [ . . . ] לכן הושם פרט [ החלטה ] מצד הפרנסים [ . . . ] להשכירו עוד חזן קבוע ב"ה [ . . . ] הנ"ל מחוייב להעביר [ לעבור ] בקריאה בס"ת כל מעלי [ ערב ] שבת ושבת פרשה המקראת [ צ"ל הנקראת ] ברבים למחרתו יום השבת, ואם באולי ימצא איזה אות או תיב' חיסור או יתור יתקן ויגיהה אותו על תקונו באופן שתהא כשירה לקרות בה ברבים . ויהיה חיוב זה גמור עליו ככל שאר חיובי' הנזכרי' בפרט שלו נעשית מקדמת דנא . ויובן שאם יעבור שבוע אחת ולא יגיהה אות' פרשה של אותו שבת כנ"ל אזי יעמוד [ ייקבע ] על פי הרב והפרנסי' מה שיקנסו אותו כפי ראות עיניהם . ובזה יבקש רחמי' בעדינו ובעד כל קהל ישראל לפני בעל הרחמי' וישלח לנו משיחנ' [ משיחנו ] , כן 2 יהי רצון אמן . סיומות ברוח זו מאפיינות את רוב החלטות הקהילה האשכנזית בוורונה העוסקות בתורה או בקריאת התורה . • החובה לשמוע את קריאת התורה מפי החזן בלא הפרעת קהל המתפללים ופירוט עונשו של כל המפר הוראה זו נזכרים בתעודה מתוך "פנקס ועד ק"ק פאדואה" : "שמכאן והלא' [ והלאה ] לא ירים ...
To the book |
|
|