|
|
אפלטון : מקסם האמנות 19 הסוגיה המעסיקה אותו נוגעת למקום האמנות במדינה האוטופית שהוא משרטט בספרו, והשאלה היא אם להכליל את האמנות במדינתו העתידית, מתוך בחינת מידת הנזק והתועלת שהיא טומנת בחובה . נקודת מוצא זו, החושבת על האמנות בזיקתה לסדר החברתי והפוליטי, זרה למחשבה המודרנית, שבה נבחנת האמנות בתחום הפרטי והאישי . אפלטון, כידוע, מכריע לשלילה, וקובע שלאמנות אין מקום במדינתו המתוקנת . * ככלל — והדבר נכון לאפלטון ואריסטו כאחד — הדיון היווני באמנות מתארגן סביב שני מונחי מפתח : "מימזיס", שמובנו חיקוי ; ו"קתרזיס", שמובנו הזיכוך שלאחר התפרצות רגשית . רוצה לומר, האמנות קשורה בייצוג מזה וברגשות מזה, וגם בזיקה ביניהם . בימינו טיעון זה אינו מובן מאליו . שהרי לאחר המצאת המצלמה איבדה שאלת הייצוג מהרלוונטיות שלה . שֵם האמנות גם נקשר כיום לתרבות גבוהה יותר מאשר לתרבות פופולרית, שהיא האחראית על הנפקת גירויים רגשיים למכביר . שתי מילות המפתח הללו מכוננות שני עקרונות יסוד כלליים במחשבה על האמנות, הרבה מעבר לדיון המתקיים בה בתקופה היוונית . עקרון היסוד הראשון — הנובע מהמימזיס — הוא בחינת האמנות מתוך זיקתה לע...
To the book |
|
|