|
|
ברית עימות בן עזאי ושמעון בן זומא, אך היא מתעקשת, בניגוד לפשט המשנה ( ובניגוד לסוגיית הירושלמי ) , שקטגוריית התולים בעצמם לא תוגבל בשום פנים ואופן לחכמים ברמתם, אפילו לא לחכמים קונפורמיים ברמתם . וכך לשון הגמרא : [ וידע אחד מהן שטעו ] או תלמיד וראוי להוראה . – תרתי למה לי ( = מדוע לפרט את שני המקרים ) ? אמר רבה : איצטריך, סלקא דעתך אמינא הני מילי גמיר וסביר, אבל גמיר ולא סביר לא ( = שניהם נדרשים . [ לו היה נאמר רק ״אחד מהן״ ] היה עולה על דעתך לומר שמדובר רק במי שגם למד וגם סובר [ מדעתו ] , אך מי שרק למד, ועדיין לא סובר, לא ) . אמר ליה אביי : ״ראוי להוראה״ – גמיר וסביר משמע ( = אבל [ גם ] ״ראוי להוראה״ פירושו גמיר וגם סביר ) ! אמר ליה : אנא הכי קאמינא : אי מההיא – הוה אמינא הני מילי גמיר וסביר, אבל גמיר ולא סביר לא . תנא ״ראוי להוראה״, דממשנה יתירא – אפי׳ גמיר ולא סביר, סביר ולא גמיר ( = אמר לו [ רבה ] אני אומר כך : אילו [ נאמר ] רק ההוא [ אחד מהן ] הייתי אומר שאותן מילים [ שחייב ] אמורות רק על מי שגמיר וסביר, אבל גמיר ולא סביר, לא . אך שנינו [ גם ] ״ראוי להוראה״ ומיתור זה בלשון המשנה [...
To the book |
|
|