|
|
אל מול המסורת ההלכתית ועל אמירתו הפסקנית מקשה התלמוד באמצעות סיפור שני : לא כן אמר רב חונה ביבי בר גוזלון בשם רב, התיבון קומי רבי ואפילו כמן דמר גזילו של גוי אסור, לית כל עמה מודיי שאבדתו מותרת [ לא כך אמר רב חונה ביבי בן גוזלון בשם רב : הקשו על כך בפני רבי ( יהודה הנשיא ) : הלוא אפילו לדידו של מי שסבור שגזלתו של גוי אסורה לכולי עלמא אבדתו מותרת ] ? ! תשובתו הפסקנית של רבי מפתיעה בתקיפותה : אמר לון, מה אתון סבירין דשמעון בן שטח ברברין הוה [ מה אתם חושבים, ששמעון בן שטח היה ברברי ] ? ! בעי הוה שמעון בן שטח משמע בריך הוא אלההון דיהודאי מאגר כל הדין עלמא כוליה [ חפץ היה שמעון בן שטח לשמוע ״ברוך הוא אלוהי היהודים״ יותר מכל אוצרות העולם כולו ] . תשובתו של רבי יהודה הנשיא מדהימה . השאלה ההלכתית שנשאל הייתה במקומה . מדוע תבע שמעון בן שטח מתלמידיו בתקיפות כזאת להשיב את המרגלית לערבי שאיבדהּ, כשאין חובה הלכתית לעשות כן ? ומכיוון שאין חובה הלכתית כזאת, מדוע לא ליהנות מן ההפקר ? בתשובתו רבי מאשר שההלכה אכן מתירה ליהנות מאבדתו של גוי, וכי גם שמעון בן שטח ידע זאת היטב . במילים אחרות, אין מדובר לדעת...
To the book |
|
|