עצמיות, התפשטות והיחס לזולת

חיים של התפשטות כהגשמה עצמית 5 אם נחבר את הדברים יחד, ניתן לומר שיש חפיפה בין הוצאתם אל הפועל של אותם ״חיים שאינם גלויים, שהחיים הגלויים מהווים רק חלק מהם״ לבין אותה תודעה של התפשטות עצמיותו של היחיד על-פני כל ההוויה . למעשה, אפשר לומר כי מדובר בשתי דרכים שונות לתיאור אותה התנסות עצמה : הרגע שבו היחיד מצליח – אולי להרף-עין – לגעת באותו רובד עמוק בתוך עצמיותו שבו ההוויה נחווית כים רותח של תנועה אשר האני הקונקרטי מצוי אמנם במרכזו אך מרגיש כי הוא מתפשט עוד ועוד עד אינסוף . אמנם, מדובר בחוויה סובייקטיבית לחלוטין, אולם אצל גורדון, כזכור, ההתנסות הסובייקטיבית ממשית לא פחות מזו האובייקטיבית, והיא גם זו שצריכה לשמש בסיס שעל-פיו האדם בונה את הדעה ותפיסת-העולם שלו . כאמור, גורדון סבור כי ההתנסות הזו באותה חוויה של התפשטות האני מושגת ומתממשת, בראש ובראשונה, באמצעות מעשים של יצירה, ובמיוחד כאלה שיש בהם גם ממד של טשטוש הגבולות בין האני לבין מה שאינו אני . לכן הדרך להשגת אותה חוויה של התפשטות מצויה לפי הבנתו גם – ואולי בעיקר – בדרך של השתתפות ביצירה הלאומית והשתתפות ביצירתו של 5 במובן זה, כפי שראינו...  To the book