תאולוגיה גורדונית

4 אדם חדש בצורת יהודי : עיון בהגותו של א"ד גורדון אנו מתייחסים אליו עדיין כאל מושא להכרה . בסעיפים הבאים אעסוק ביתר הרחבה בשאלה לְמה בדיוק גורדון מתכוון כאשר הוא מדבר על ״הכרה״ . אולם בשלב זה של הדיון נסתפק בקביעה כי ההכרה היא התבונה האנושית אשר מפרקת, מנתחת ומגדירה, ומשום כך, לפי גורדון, היא חסרת אונים כאשר מושאה הוא האל . גורדון אף טוען כי כל המונחים התאולוגיים המקובלים – תאיזם, מונותאיזם, פוליתאיזם, פנתאיזם ואפילו אתאיזם – נובעים מכך שאנו מנסים להגדיר בכליה של ההכרה את מה שנמצא מחוץ לתחומה, את מה שאי-אפשר לדבר עליו באמצעות מושגים והגדרות . גורדון, כפי שראינו, מגדיר זאת כאבסורד . מכל האמור היה אפשר להסיק שגורדון שולל לחלוטין כל דיון תאולוגי וכל דיבור על אלוהים – חיובי ושלילי כאחד . עם זאת, כפי שגם אפשר לראות בקטע שלעיל, גורדון מדגיש כי לא השאלה על אלוהים היא אבסורד, אלא רק צורת השאלה . השאלה עצמה, כך עולה מדבריו, מבטאת צורך אנושי אמִתי, ולכן יש לה מקום . אולם כדי להבין מהו המקום הזה, יש להתבונן על האופן שבו גורדון תופס את מהותה של שאלת האדם בדבר קיומו או אי-קיומו של אלוהים . במהלך הד...  To the book