האיש והתקופה

אדם חדש בצורת יהודי : עיון בהגותו של א"ד גורדון העניים של תחום המושב . יותר מכול הוא שנא את מה שנתפס בעיניו כהתבטלותם של סופרי ההשכלה בפני התרבות המערבית . לכן הוא העדיף את הספרות הרוסית, שנראתה לו אמִתית יותר, אותנטית יותר, עמוקה יותר . הוא נשבה במיוחד בקסמו של לב ניקולייביץ׳ טולסטוי, שעמד אז בשיא השפעתו כסופר וכהוגה . גורדון התנגד אמנם לחלקים מתפיסת-עולמו של טולסטוי, שנראו לו נוצריים מדי, אולם עד סוף ימיו הוא לא חדל מלהעריץ את טולסטוי האיש . בשנותיו האחרונות אף ניסה גורדון לשכנע, ללא הצלחה, את חברי קבוצת דגניה לקרוא לרחוב הראשי של קיבוצם על-שמו של מחבר ״מלחמה ושלום״ . לצד עיסוקו בספרות הרוסית, התעמק גורדון גם בהגות הסוציאליסטית – אף שמחלקים רבים שלה הוא הסתייג בגלל המטריאליזם שלה ובגלל התנכרותה ליסוד הלאומי – וכן בפילוסופיה הגרמנית . הגותו של פרידריך ניטשה, שבמרכזה עמדו רעיונות של עָצמה, של יצירה עצמית ושל היפוך ערכים, החלה לחדור באותן שנים לרוסיה, וזכתה לפופולריות רבה ברחוב היהודי . הדור הצעיר בקרב המשכילים היהודים – אותם אקסטרנים או תלושים אשר את דיוקנאותיהם שרטטו סופרים כמיכה יוסף...  To the book