תקוָה

941תקוָה ,רכתהּת בִּאוּבכל מלֵ, כאן נפתחת האפשרות לעדות כלפי ההוויה כפי שהיא ה . ה כלפיווכמחו שואלים אנו האם וכיצד , מאחורינו כבר עם נסיגת העתיד לעבר, כשהעתיד נמצא ? להיות אחרת ) היה ( לויכ . אחרית הימיםכהבלחה,,רגעלת מאותה נקודה מתבהר . זו ברכת נעשית רפויהת נסוגה ואחיזתה כגודרת ימוּמסוּהיה מתבהרת ככל שוהוה . אהבהה והיא המַשפעת סליחה . . מתי : החכמה היא המקום בו אתה מתרכך אל מול גבול הסופי ד, מיחסי האדוןוּת משעבּה לפדוּואך התקו . כל זאת בנוגע להתייצבות הפרט הוהתקושלמפגשמקום הבכמיהה לישועת התודעה . כאןדי להלאוהעבד, צמת הגאולה : ווהצדק . כאן ע ת עם החירות כאירוע צידוק . וּדבמפגש הפ . קריסת האמונה מלווה בקריסת האפשרות לאהוב . אסון מביא לקריסתההאשמה חוסמת את אפשרות האהבה,ה . תיוֹלידה פותחת הֱ – נגלה בפנינו הקשר בין הולדת לאהבה  To the book