תוספתא חגיגה ב, ג

37תלמוד : פרדס האלוהיתהחכמהבזאתכשיתחיל אמנם באמונות לבדבלבוללויתחדשלא גמורטולבִּאבל לגא, הנבוכים מורה רמב"ם, גוף 74 העקיב'וראחרזומאובןעזייבן . . . ומתהציץעזייבן לַחֲסִידָיו'הַמָּוְתָהה' בְּעֵינֵי 'יָקָראומרהכתובעליו ונפגע הציץזומאבן וַהֲקֵאתוֹ'תִּשְׂבָּעֶנּוּפֶּןדַּיֶּךָּאֱכֹלמָצָאתָ'דְּבַשׁאומרהכתובעליו בנטיעות וקיצץהציץאחר אומרהכתובעליו הִיאשְׁגָגָהכִּי יֵנְפִלDָאְלַמַּה תֹּאמַרוְאַל בְּשָׂרֶ, אֶתלַחֲטִיא פִּי, אֶתתִּתֵּן'אַל יָדֶי,' מַעֲשֵׂהאֶתוְחִבֵּל קוֹלֶ, עַל הָאֱ 6הִים יִקְצֹףלָמָּה בשלוםויצאבשלום נכנס העקיב'ר אומרהכתובעליו חֲדָרָיו יִנאַיִבֱהDֶלֶמַּה נָּרוּצָה אַחֲרֶי,'מָשְׁכֵנִי מִיַּיִן הָליִגָנהָחְמְשִׂנְוDָבּהָריִכְּזַנ,יֶדֹד אֲהֵבוּ,' מֵישָׁרִים ד ( - ) שם, שם ג לא בין ההצצה לכניסה – במקום אחרעוברת ההבחנה המרכזית שאפשראך ויציאה, אלא בין אַחֵרוּת ושלום . ההתוודעות לפרדס עשויה שתעמיד אותנו מול האַחֵרוּת שבנו, המביאה לקיצוץ בנטיעותיו . בקיצוץ נפתח הפרדס בבעתה לימות שלא תסכון בכל היופי של הנטיעות . הקיצוץ ביתי, הא-המערערת של האל מלמדנו בדיעבד שכל מה שעשינו היה רק להציץ, כי לא הצלחנו לעמוד ביותר מכך ולא יכולנו להלום את ...  To the book