|
|
גוף 48 שיחה יושבתה בעין . הגוף קובע את הזירה הראשונית של שיחה כאירוע דיבור . שהם לא אירועי מלל . , חיבוק ונשיקה כמועל רצף עמוק של מפגשי גוףאפוא בגוף מַתנֶה מהותית את האופן המיוחד של היותנו פועלים . לא זו בלבד-ההֱיוֹת יומנו הראשוניים : לידהשאנו קונים יציבה מתוכו, אלא שהוא מגדיר את אופקי ק רוח- ומוות, סבל ואושר . התכוונותנו כלפי אופקי הקיום מתעצבים כהלכי המוליכים את עיקרי זרמי ההתנהלות שלנו כהוֹוים . באופקים הללו ניצבים אנו בין הֱיוֹת להוויה . הוויה היא מעטפת ההֱיוֹת שלנו במלֵאוּת המתגברת עלינו ועל כאשר אנו נוֹדעים לכך שהתייצבותנו היא בעיקרלשוננו . אך ההוויה מתערערת בין הֱיוֹת לאֵינוּת . האֵינוּת צפה בכל עוצמתה לא רק בַּקֵּץ אלא גם בפערי רשתות המִשמוע שלנו, בהֶעדר ההופך למוקד תשומת לבנו . אנו שותפים באופקים אלו וא באמצעות עם כל החי, ואִפְנונֵי חיים אלה קודמים ללשוניותינו . היותנו פועלים ה הלשון בהתייחס למגדירי האופק של החיים, ובאפשרות הטמונה בעצם המורכבות עִם בני האנוש- של היותנו גופנפש להתעלוּת עצמית ולאחריות . ואם ההֱיוֹת האחרים מתרחשת בלשון הֱיוֹתנו עִם כל החי פותחת בפנינו את השתיקה הרוויה ...
To the book |
|
|