האקולוגיה של הרוח ושל התרבות

מוצא השיח האקולוגי על התרבות | 73 הרחבת הידע המדעי בזמנו, שעיקרה מעבר ממחשבה על היקום כ׳מעטפת חיצונית׳ של הרוח, לעומת המחשבה כי רוח האדם טבועה ביקום באופן אימננטי : הלומד כפוי עתה על ידי שיטה חדשה להתבונן ב׳שרשרת הוויה הגדולה׳ שהיא ׳רוח עליונה׳ הניצבת בראש, והחד-תאיים ( הפרוטוזואה ) בתחתית . הלומד הזה יראה כיצד לאורך כל ימי הביניים רוח האדם התעוררה לכך כעיקרון הסברי וכיצד מאוחר יותר היא נעשתה לַבעיה . הרוח עצמה נעשתה לדבר שזקוק להסבר, כאשר לאמארק הראה כי יש להפוך את כיוונה של שרשרת הוויה ולהציע רצף התפתחותי מן החד-תאיים ( הפרוטוזואה ) כלפי מעלה . הבעיה היא עתה להסביר את הרוח במונחים שניתן להכירם ברצף 3 הזה . דברים אלה על ׳הרוח׳ שבייטסון כתב בשנת 970 , עשור לפני מותו ובשיא הקריירה האקדמית שלו, נותרו כאמור פתוחים מחוץ לכל הגדרה מוצקה . ובכל זאת אפשר לסמן בהם שני קווי הנחיה מתודולוגיים : א . המחשבה על הרוח נתונה בתוך מעטפת גדולה יותר של הבנת היקום הרוח היא חלק מן היקום – היא טבועה בו . אמנם החלק הזה נתפס עד לעידן החדש כנתון בתוך נרטיב תאולוגי של ׳רוח עליונה׳ – רוח אלוהים – אך מובנה נעוץ ב...  To the book