השיח של המודרניזם על ההיסטוריה של הספרות | 35 ואכן, עצם הבחירה של זך במושג ׳אקלים סגנוני׳ היא מפתיעה, שכן באותם ימים היה נתון בסיכומה הגדול של ׳המהפכה הפואטית׳ הידועה שלו, שהחלה שבע שנים 3 לכאורה היה טבעי שיידרש למטפורה לפני כן במסה ׳הרהורים על שירת אלתרמן׳ . המסעירה והלוחמנית ׳רפובליקה ספרותית׳, האוצרת אפשרויות רבות כל כך של ביטויי מרד, מהפכה ושינוי ערכים תרבותיים, ולא היא ! זך המהפכן, המתריס הגדול נגד ׳נוסח אלתרמן׳ ( ולא שירת אלתרמן, כפי שהובן בטעות ) , נמנע מכל קרבה אל צורה זו של הבנת התהליכים ההיסטוריים, אף שהיה יכול להיות מושפע ממטפורה זו ומן המקור שמירון שאב ממנו – שיעוריו של הלקין באוניברסיטה העברית בירושלים . במקום תפיסה מיליטנטית-חסלנית הציג זך כבר במסה הראשונה, ׳ספרות ישראלית : בדיאלוג ובלעדיו׳ ( הארץ , ביולי 966 ) , תפיסה אורגנית של צמיחת הספרות העברית בתוך בית גידול תרבותי, שאותו ראה בצדק בקרקע הרוחנית של אירופה . את המשבר בספרות העברית הישראלית שלאחר קום המדינה תלה זך בטרנספלנטציה ( עקירה ושתילה מחודשת ) של ספרות זו, בלי שהצמחתה המחודשת בארץ ישראל תתחשב בזיקתה לקרקע המוצא ...
To the book