|
|
80 | כַּוְכַּבּ : נשים בדואיות פורצות דרך בכל השנים האלה הייתי רק בבית . הנשים אצלנו מביאות ילדים לעולם ומטפלות בהם, ואלה כל החיים שלהן . הייתי בת שלושים, אישה בדואית שחיה בצריף שלנו בפזורה על יד רהט, כמו כל הנשים האחרות סביבי . לא היה לי רישיון נהיגה, וכמעט לא יצאתי מחוץ לשטח שלנו . עלי הביא הכול הביתה וגם לקח אותי לבית חולים בכל פעם שהייתי צריכה ללדת . הבת השמינית שלי, אִלְהָאם, נולדה שתים-עשרה שנה לאחר החתונה . כשהגיע הזמן שלי ללדת, עלי היה בצבא, ולכן האח התאום שלו לקח אותי . ביום השחרור מבית החולים עלי בא עם המדים שלו . השומר בבית החולים אפילו לא בדק אותו כמו שתמיד בודקים בשער את כל הבדואים האחרים . לא חשבתי שעוד מעט ישתנו החיים שלי בן-רגע . הבאתי את התינוקת החדשה עטופה בשמיכה צבעונית עם ציורים של אפרוחים שעלי הביא לי ללידה של נור ארבע שנים לפני כן . הייתי עייפה אחרי הלידה, ושמחתי שאצלנו עושים את המסיבה לתינוקת החדשה רק אחרי ארבעים יום . עלי שינה קצת את הסידור שלו עם הצבא ונשאר בבית שבוע שלם אחרי שחזרתי מבית החולים הביתה . אחר כך בא לעוד כמה ימים, ואז חזר לצבא כדי שיוכל לחזור הביתה...
To the book |
|
|