״לא צריך יותר את כל ההסכמות של הכפר״

אָמָל | 57 שיעזור לי להגשים את החלום שלי וללמוד לתואר שני . הפעם כבר לא הייתי צריכה את ההסכמה של המשפחה של בעלי . נרשמתי למכללה למגמה לייעוץ חינוכי, והוזמנתי לריאיון . המראיינת ביקשה שאספר לה על עצמי . סיפרתי לה על כל הקשיים שאני עוברת, על הקשיים של האישה הבדואית ועל המאבק שלה מול החברה הגברית . המראיינת הציעה לי מסלול אחר של לימודים שנקרא "הוראה ולמידה", אבל הפעם לא ויתרתי . זכרתי שלפני התואר הראשון רציתי ללמוד במסלול על-יסודי, אך ויתרתי כי כבר לא היה מקום . החלטתי שגם אם במשך עשר שנים אצטרך להגיע לריאיון בכל פעם מחדש, אבחר רק ייעוץ חינוכי . כשנגמר הריאיון הרגשתי שעברתי אותו בהצלחה, אבל התשובה הייתה שאני בהמתנה עד השבוע האחרון של אוגוסט . בסוף, כשכבר קיבלו אותי, ההודעה על כך הלכה לאיבוד בדואר . כשבכל זאת נודע לי שהתקבלתי ללימודים, הרגשתי שאני מתמלאת בכוחות חדשים, שכל מכשול שאני עוברת רק מחזק אותי להמשיך הלאה . בלימודי התואר השני הרגשתי שמצאתי את עצמי, שזה המקום שלי . קיבלנו מאמרים, ואני שקעתי בקריאתם, מגלה עולמות חדשים . בניגוד להרבה מחברותיי ללימודים – הערביות והבדואיות – שכשראו מילה...  To the book