|
|
52 | כַּוְכַּבּ : נשים בדואיות פורצות דרך הדוד שאל, "בעלך מסכים ? " התבוננתי בו ולא הבנתי למה הוא מתכוון . שאלתי אותו, "מסכים למה ? " ואז הוא ענה לי, "אני לא בטוח שבעלך מסכים שתלמדי" . המשמעות הייתה שבעצם אסור לי ללכת ללמוד . התשובה שלו הייתה בשבילי כמו סכין בלב . הגעתי לקחת את תעודת הבגרות מבית הספר, וראיתי שאני מהמצטיינים של כל השכבה . חזרתי הביתה שמחה, עצובה, כועסת ובוכה . אפילו ביום הגדול של קבלת ציוני הבגרות לא נתנו לי לשמוח . עננה שחורה ירדה עליי . אביו של בעלי חזר בו מכל ההבטחות שהבטיח . בעלי עבד עם אבא שלו בחנות ענקית . הוא נתן לנו את המשכורת, אבל סירב לשלם את שכר הלימוד ואיים על בעלי שאם אלמד, הוא לא ישלם לו משכורת בכלל . באותה תקופה לא רק שאבא שלו היה עשיר, הוא היה מיליונר, שיכול היה לשלם שכר לימוד לכל הבנות הבדואיות שלומדות בנגב . לבעלי לא הייתה מילה מול אבא שלו, שהחליט הכול בשבילנו . בעצם לא רק בשבילנו . הוא החליט בשביל כל המשפחה . בעלי היה רק בן עשרים, ואבא שלו הודיע לו, "האישה שלך לא תצא ללימודים . אצלנו האישה לא לומדת . היא תהיה רק עקרת בית" . בעלי לא יכול היה להתנגד למר...
To the book |
|
|