להגיע לבית הספר בשלום

50 | כַּוְכַּבּ : נשים בדואיות פורצות דרך שלי שאילץ אותי לעבור לגור איתה, ואפילו חלמתי שימות בגלל הכעס שלי כלפיו . האישה הזאת השפיעה על המחשבות שלי לרעה . כבר לא הצלחתי לראות את הטוב בכלל, וכבר לא הייתי בטוחה שמישהו יבוא לעזרתי בחיים . למזלי, אבא התגרש ממנה אחרי שנה, אבל יותר משנתיים חלפו עד שהשתחררתי מכל המחשבות וההרגשות הרעות שהיא גרמה לי . בכיתה י"א התחילו מבחני הבגרות . חלק מהם התקיימו בתקופה של שעון החורף, ונאלצתי לחזור אחרי שקיעת השמש . אח שלי, השני אחרי הבכור, עזר לי והסיע אותי בערב הביתה, אחרי שהמבחן נגמר . באחת הפעמים אבא ראה אותי כשחזרתי מאוחר ושאל איפה הייתי . עניתי שניגשתי לבחינת הבגרות במתמטיקה . אבא אמר לי, "תשמעי, את לא עושה שוב מבחנים בערבים" . למזלי היה זה המבחן האחרון בחושך . ביום של המבחן ביחידה הראשונה של הבגרות בהיסטוריה ירד גשם שוטף מהבוקר . ידוע שבימי הגשם אנחנו מנותקים מהעולם בגלל הוואדי המוצף . הייתי צריכה להגיע לבית הספר למבחן בשעה שתיים בצוהריים . כל היום עמדתי מול החלון בוכה . הדמעות זלגו מהעיניים שלי יחד עם הגשם על אדן החלון . בשעה אחת רצתי לדוד שלי והתחננת...  To the book