בית הספר היסודי

48 | כַּוְכַּבּ : נשים בדואיות פורצות דרך החדש . בכיתה ב' היה לנו מורה מחליף קפדן וקשוח . פעם העזתי לבקש ממנו לצאת לשירותים . הוא ניצל את ההזדמנות ואמר לי, "קראי את הקטע הכתוב על הלוח ואז לכי" . קראתי ותוך כדי הקריאה רעדתי מפחד . לאחר שסיימתי, חזרתי למקומי . המורה אמר לי, "עכשיו תלכי ! " שאלתי אותו, "לאן ? " והוא ענה, "לשירותים" . מרוב פחד שכחתי שביקשתי ממנו לצאת . עד היום אני זוכרת את המילים של הטקסט שהוא ביקש ממני לקרוא . בוקר אחד בכיתה ב' אמרתי לאימא שאני מסיימת את יום הלימודים אחרי השיעור החמישי, ואילו האחים שלי מסיימים אחרי השיעור השביעי . אימא הציעה שאנסה לחזור הביתה לבד ועודדה אותי, "את מספיק גדולה" . עם תום הלימודים יצאתי מבית הספר בהרגשת גאווה שהיום אני חוזרת הביתה לבד . הלכתי והלכתי, ואחרי קילומטר וחצי הסתכלתי לאחור וראיתי שאחד מבני הכיתה שלי וקרוב משפחה שלו רודפים אחריי וזורקים עליי אבנים . לא יכולתי לחזור לבית הספר ולא יכולתי להתקדם הביתה . מרוב פחד עמדתי קפואה אף על פי שהשמש הייתה חזקה . הם המשיכו לזרוק עליי אבנים כל הזמן . אולי הם סתם היו אלימים, ואולי הם היו בטוחים שלילד...  To the book