הנאורות הסקוטית

הנאורות הסקוטית  167 בפני בתי הדין של הכנסייה . 13 אפילו מותו של יוּם לא שיכך את זעמו של הממסד הדתי . ההספד הנרגש של אדם סמית ליוּם, שפורסם מיד לאחר מותו של יוּם ב - 1776 ותיאר את מותו השלֵו של הפילוסוף הספקן מתוך אנלוגיה מפורשת לתיאור מותו של סוקרטס ב"פידון", עורר ביקורת קשה . עיקר הזעם נסב על המשפט האחרון : "לסיכום, מאז ומעולם היה בעינַי, בחייו כמו לאחר מותו, אדם שמתקרב לשלמות החוכמה ולמידה הטובה קרוב ככל שחולשות אנוש מאפשרות" . 14 אבל יוּם היה, כאמור, יוצא דופן . מלבדו נמנעו כל הוגי הנאורות הסקוטית מהתקפות ישירות על הדוֹגמה הנוצרית או על תֵאיזם בכלל . מקצתם ביקשו להגן על האמונה באל מפני ביקורתו של יוּם . אפילו קיימס, החופשי בדעותיו, ניסה בחיבורו "מסות על עקרונות המוסר והדת הטבעית" ( Essays on the Principles of Morality and Natural Religion ,1751 ) להגן על הטיעון הטלאולוגי מפני התקפתו של יוּם . וחסידי תורת "השכל הישר", מתומס רִיד ועד אישים חשובים פחות כמו ג'יימס ביטי ( Beattie ) , התאמצו להמחיש את טעותו של יוּם ואת צדקת העמדה המסורתית . הממסד האקדמי, הכנסייתי והפוליטי ראה ברכה במאמצ...  To the book