|
|
216 פרק שביעי הפעולה, מלוכדים, בחרו פייטרים ופייטריות לקבוצה, שנה שלמה הסתובבנו שם ! ! ! למה ? ! ! ! למה הסכמנו לבטל ? ! ! ביום השואה האחרון [ שחל ימים 1 רות שולחת יד מהססת ספורים לפני הריאיון ] התהלכתי כמו משוגע ! ! ! " ומניחה אותה על זרועו . הוא נרגע לאט-לאט, חוזר אל ההווה ושוב קולחת השיחה והוא ממשיך לשטוח לפנינו את טענותיו ואת אכזבתו המרה . אנחנו נפרדות בהתנצלות ובצער על מה שגרמנו . כשאנו עומדים בדלת, כבר חזרה אליו רוחו הטובה . בדרך הביתה, חוה ואני מדברות על הפער שבין החובה לגבות עדויות לפני שיהיה מאוחר מדי ובין הצער שמעולל המראיין, המחזיר את הניצול אל העבר וגורם לו לחיות אותו שוב, קולף ממנו את חומות המגן שבנה לעצמו במשך השנים וחודר דרכן : באיזו זכות ? אחוזות רגש אשמה, צלצלנו למחרת לשאול לשלומו . קשיי החיים בגרמניה גרמניה שאליה הגיעו הנוקמים חודשים אחדים אחרי כניעתה, הייתה ארץ חרבה : הפצצותיהן של בעלות הברית הותירו הרס עצום בעיקר בערים, ועשרות מיליונים נותרו ללא קורת גג . בברלין לבדה % 75 מן הבניינים לא היו ראויים למגורים . מיליוני הגרמנים שגורשו מצ'כיה ומפולין, כ- 14 - 16 במספר, הח...
To the book |
|
|