מתנועה אקראית לתנועה ממוקדת: יישום הטיפול הדיאדי באמצעות תנועה ומחול

418 סמדר קורן ( Trudi Schoop ) ואחרות, שהבחינו בהשפעת הריקוד על הנפש . בשנות הארבעים של המאה העשרים הן חברו לפסיכיאטרים ולפסיכולוגים והחלו לעבוד עם חולים פסיכוטיים . בהמשך התפתחו אופני התערבות שונים בהתאם לאוכלוסיות היעד . הנחת היסוד של הדיסציפלינה היא, שמצבים מנטליים ותחושות גופניות מתבטאים בפעולות לא מילוליות, שהן מסר בין העצמי לאחרים ובתוך העצמי ( 2010 Tortora, ) . תשומת לב אל הגוף בקשר למצבו המנטלי של הפרט, שיקוף הגוף והזמנה לתנועה, להתנסויות של חקירה גופנית ולאימפרוביזציה במחול, הם הכלים המרכזיים בדיסציפלינה . האדם נהג לקיים טקסי תנועה ומחול משחר ההיסטוריה, כאמצעי המגשר בין עולמו הפנימי לבין הסביבה ואתגריה . טקסים אלה אפשרו ביטוי של רגשות והתמרתם לשם הישרדות . האחדות של גוף-נפש היא המעניקה לטקסים האמורים — ולמקצוע הטיפול בתנועה — כוח מרפא . שני כלים טיפוליים מרכזיים משמשים במודל הטיפול הדיאדי החיפאי : תשומת לב לידע יחסים מובלע, כפי שהוא מתבטא בחדר הטיפול, ופיתוח הפונקציה הרפלקטיבית של המשתתפים . לשני רכיבים אלה יש היבטים גופניים ייחודיים . ידע יחסים מובלע החוויות המוקדמות והחשובות...  To the book