על העוסקים בצרכי ציבור באמונה

188 רצון ערוסי לעובדי ציבור בשכר, ומדוע זכו להתברך באופן ייחודי ? נקדים ונעיין בדין עובד ומעביד, בין שכיר ובין קבלן, ביחס למערכת היחסים ביניהם . הרמב״ם ( הל׳ שכירות, יג, ז ) כתב : כדרך שמוזהר בעל הבית ( = המעביד ) שלא יגזול שכר עני ולא יעכבנו, כך העני מוזהר שלא יגזול מלאכת בעל הבית, ויבטל מעט בכאן ומעט בכאן, ומוציא כל היום במרמה, אלא חייב לדקדק על עצמו בזמן . הרי הקפידו חכמים על ברכה רביעית של ברכת המזון שלא יברך ( = העובד ) אותה, וכן חייב לעבוד בכל כוחו . הרי יעקב הצדיק אומר, כי בכל כוחי עבדתי את אביכן ( = לבן הארמי, הרמאי, ששינה שכרו פעמים רבות ) . ולפיכך נטל שכר זאת אף בעולם הזה ( = מלבד שכרו בעולם הבא ) שנאמר ויפרוץ האיש מאד מאד . הנה כי כן, אפילו עובד שאינו עוסק בצרכי ציבור, אלא בעבודה פרטית של מעביד, חייב לעבוד באמונה ובכל כוחו, ושכרו גם בעולם הזה וגם בעולם הבא, למרות שהוא משתכר מעבודתו . אם כן, מוכרחים אנו לומר שהעוסקים בצרכי ציבור הם הללו שנותנים שירות לציבור ופועלים למען הציבור, בין ציבור קטן בין ציבור גדול . להבדיל מעבודה פרטית, עבודתם היא ציבורית, בין שנבחרו לתפקידם ובין שנת...  To the book