על פירושו של רד״ק ל״שבו כליהם ריקם״ (ירמיהו יד, ג)

על פירושו של רד״ק ל״שבו כליהם ריקם״ ( ירמיהו יד, ג ) 51 ניגוד זה בין היציאה לחזרה משתקף במקצב, על פי חלוקת השורות המוצעת כאן : 3 וְאַדִּרֵיהֶם שָׁלְחוּ צְעִירֵיהֶם לַמָּיִם בָּאוּ עַל-גֵּבִים לֹא-מָצְאוּ מַיִם שָׁבוּ כְלֵיהֶם רֵיקָם בֹּשׁוּ וְהָכְלְמוּ וְחָפוּ רֹאשָׁם בארבע השורות הראשונות יש שתי הטעמות בכל שורה ( מילים מוקפות נחשבות ליחידת הטעמה אחת ) . השורות הקצרות משקפות בהילות וחיפזון, המתאימים לפעולתם של אנשים צמאים ונואשים . בשורה החמישית יש שלוש הטעמות ובשישית — ארבע . האורך משקף האטה . הצעירים העייפים חוזרים לאִטם, כיוון שלא מצאו מים, ואין עוד צורך למהר . ב . הקושי הלשוני וחלוקת הטעמים בפסוק ג יש קושי לשוני בפסוקית ״שבו כליהם ריקם״ . יש שתי אפשרויות להבין את הנושא התחבירי של הפועל ״שבו״ . על פי האפשרות האחת, הנושא של הפועל הוא הצעירים, ששבו כשכליהם ריקים . על פי האפשרות האחרת, הנושא הוא הכלים, ששבו כשהם ריקים . כידוע, טעמי המקרא משמשים כסימני פיסוק, ותורמים לניתוח התחבירי של פסוקי המקרא . בפסוק הנדון הם מכריעים בין שתי האפשרויות . במילה ״שבו״ מסומן הטעם מהפך, שהוא טעם מחבר, וב...  To the book