מעלה מטה

134 וורוד ומלא בניצוצות, כפי שרואים בסרטים . כל זה הפך לחלום בלהות שהתנפץ לי בפרצוף . שלושה חודשים אחרי הלידה עוד הייתי במצב הזה . בפעם הראשונה ששמעתי אותה צוחקת בקול, התקשרתי וסיפרתי על כך לכולם באושר, וכמה דקות או כמה שעות לאחר מכן, שוב הכול התהפך . . . לא הבנתי מה קורה לי בכל החודשים האלו . מי אני ולמה אני אתה במקום לצאת ולחיות, ומתי יחלפו תחושות הלבד והנטישה והבלבול ? תפקדתי כרגיל, אבל על טייס אוטומטי — רואים אותו, שומעים אותו, אך הוא לא באמת קיים . הרגשתי בכלוב של רגשות אשם, עצבים, בדידות, עייפות פיזית ונפשית, והרגשתי אוויר . כן, זאת המילה — אוויר ! שקופה — לא רואים את התינוקת, לא אותי ולא את כאביי הפיזיים והנפשיים . למדתי להיות דולה לאחר לידה עוד לפני נישואיי, כך שידעתי בערך למה לצפות, אך דבר לא הכין אותי לזה . כמה רגשות אשם היו רק על כך שהייתי אמורה לדעת ולהבין יותר טוב, ואז כל מה שעברתי היה נמנע . אחרי כמעט ארבעה חודשים פניתי לאחות טיפת חלב . היא שוחחה עם בעלי ומשם הפנו אותי לבריאות הנפש ולעו"ס בקופת חולים, ונתנו תרופות שונות עד שנמצא האיזון . זה לקח כמעט שלוש שנים . לא רציתי ל...  To the book