קשוחה כמו פלדה

32 בהיתי בתינוק הקירח הבוכה שהניחו בזרועותיי . האחות אמרה שהוא כל כך יפה, ואני בחנתי את פניו בניסיון לראות מה היא רואה . הרגשתי רדומה, קהת חושים . לא יכולתי לראות יופי או משהו קרוב לזה . הסתכלתי סביב וראיתי את האמהות האחרות מחזיקות בשמחה את התינוקות שלהן בזרועותיהן ומחבקות אותם באהבה גדולה . תהיתי מה קורה לי . למה אני לא כמו האחרות ? אמרתי לאחות שאני רוצה להניק ושאלתי אם היא יכולה לעזור לי להניח אותו על חזי, כי עדיין שכבתי לאחר הניתוח . האחות סייעה לי . עשיתי מה שציפו ממני . הנקתי את התינוק והם החזירו אותו לחדר התינוקות . למחרת כל מה שרציתי היה לחזור הביתה . הייתי עדיין כאובה מהניתוח, אבל לא היה אכפת לי, רק רציתי לחזור לביטחון של חדר השינה שלי . שכנעתי את הרופאים לתת לי ללכת בתנאי שאחזור כמה ימים אחרי כן כדי להוציא את התפרים . אמא שלי הגיעה מלונדון כמה ימים אחרי כן, וכשהיא נכנסה מבעד לדלת מיד נתתי לה את התינוק, התרחקתי והתיישבתי . מאוחר יותר היא סיפרה לי שחשבה שזו הייתה התנהגות מוזרה, כי אמהות חדשות הן בדרך כלל מאוד מגוננות וחוששות לתת למישהו אחר להחזיק את התינוקות שלהן . למחרת התקיימה...  To the book